אָמַר רִבִי סִימוֹן טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה וְנִשְׁאָר בּוֹ עוֹלֵלוֹת כְּנוֹקֵף זַיִת שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַרְגְּרִים. יוֹתֵר מִכֵּן אֶשְׁכּוֹל.
בֶּן לֵוִי שֶׁנִּתְמַנֶּה לוֹ מַעֲשֵׂר טֵבֵל וּמָצָא בְתוֹכוֹ עוֹלֵלוֹת הֲרֵי זֶה עוֹשֶׂה אוֹתָן תְּרוּמַת 33a מַעֲשֵׂר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעוֹלֵלוֹת לָאו שֶׁל עָנִי הוּא. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן אֲנִי אוֹמֵר עִם הַנִּקְרָצוֹת עִם הָאֶשְכּוֹלוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אני אומר עם הנקרצות עם האשכולות. כלומר לאו בסתם עוללות מיירי ושנמצאו בתוכי דאיתן ודאי של עניים הן אלא דהכא מיירי בגוונא דיכולין לתלות ולומר שהן נקרצות עם האשכול כגון אותן שבארכובה שבזמורה שיש בזמורה אשכולות ועוללות וכדתנן שאם נקרצת עם האשכול הרי זה של בעה''ב:
ועוללות לאו של עני הוא. בתמיה והיאך יכול לעשות מהן תרומת מעשר:
הרי זה עושה אותן תרומת מעשר על מקום אחר. ואינו חושש להעוללות שנמצאו בתוכו כדמסיק טעמא:
מעשר טבל. כלומר שעדיין לא הופרש ממנו תרומת מעשר:
בן לוי. תוספתא שם:
דֵּלֹמָה רִבִי אַבָּהוּ וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא וְרִבִי שִמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עָֽבְרוּ עַל כֶּרֶם דּוֹרוֹן אַפִּיק לוֹן אָרִיסָא חָדָא פֶּרְסִיקָא אָֽכְלוּן אִינּוּן וְחַמְרֵיהוּן וְאַייַתְּרוּן. וְשַׁעֲרוּנָהּ כְּהָדִין לָפִּיסָא דִכְפַר חֲנַנְיַה מַחֲזִיק סְאָה שֶׁל עֲדָשִׁים. בָּתַר יוֹמִין עָֽבְרוּן תַּמָּן אַפִּיק לוֹן תְּרֵין תְּלָת לְגַוְא יָדֵיהּ. אָֽמְרוּ לֵיהּ מִן הַהוּא אִילָנָא אֲנָן בְּעֵיי אֵמַר לוֹן מִינֵיהּ אִינּוּן. וְקָרוּן עֲלוֹי אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
דלמא. מעשה בר' אבהו וכו' שעברו לפני כרם במקום דורון והוציא להם האריס אפרסק אחד ואכלו הן והחמרין שלהם והותירו ממנו ושיערו איתו שהיה גדול כהאילפס הזה של כפר חנניה שהוא מחזיק סאה של עדשים ולאחר ימים חזרו ועברו שם והוציא להם קטנים שהיו שנים או שלשה בתוך ידו ואמרו לו אנו רוצה שתתן לנו מאותו האילן אפרסק בעצמו שנתת לנו אז והשיב שהן מאותו אילן עצמו וקרו עליו המקרא ארץ פרי וגו' שבשביל עונותיכם הפירות מתמעטין:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָא כַּד סְלָקִת לְהָכָא נְסִיבִית אֵיזוֹרִי וְאֵיזוֹרֵיהּ דִּבְרִי וְאֵיזוֹרֵיהּ דְּחַמְרִי מִקְפָּא בִּירְתָא דְּחָרוּבְתֵּיהּ דְּאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל וְלָא מָטוּן. קְצִת חַד חָרוּב וּנְגַד מְלֹא יָדוֹי דְּבַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
קצתי. וקצצתי חרוב א' ונמשך מלא ידי דבש. וכל אלו המעשים של אגדה זו להודיע כי מרוב עונות הן מתמעטין בכל שנה ממה שהיו בימי קדם:
כד סלקת להכא. לא''י לקחתי אזור שלי ואזור בני ואיזור חמר שלי וקשרתי אותם יחד להקיף גזע חרוב אחד ואעפ''כ לא מטו מרוב עביו:
א''ר חנינא וכו'. גרסינן להא בפ''ק דסוטה הל''ת:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן יָפֶה סִיפְסוּף שֶׁאָכַלְנוּ בְיַלְדּוּתֵינוּ מִפֶּרְסִיקִין שֶׁאָכַלְנוּ בְּזִקְנוֹתֵינוּ דִּבְיוֹמוֹי אִישְׁתַּנֵּי עָֽלְמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
מפרסקין. ובסוטה גריס מפנקריסין והן פירות החשובין לפי שבימיו נשתנה העולם:
יפה סיפסיף. הוא הפרי הגרוע שנשאר באילן בסוף:
אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא סְאָה אַרְבֵּלִית הָֽיְתָה מוֹצִיאָה סְאָה סוֹלֶת סְאָה קֶמַח סְאָה קֵיבָר סְאָה סוּבִּין סְאָה מוּרְסָן סְאָה גְנִינִין. וּכְדּוֹן אֲפִילוּ חָדָא בְחָדָא לָא קַייְמָא.
Pnei Moshe (non traduit)
סאה ארבלית. חטים ממקום ארבל:
גנינין. יותר עב מן המורסן והן הקליפות על שם שהם מגינין על האוכל ובסוטה ל''ג להא:
וכדון. ועכשיו אפי' בין הכל אינן עולין לסאה אחת:
רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָבִין קִנָּמוֹן מַאֲכָל עִזִּים הָיָה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְגַדְּלִין אוֹתוֹ. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אָבִין שְׁנֵי תְמִידִין שֶׁהָיוּ מַקְרִיבִין בְּכָל יוֹם הָיוּ מַרְכִּיבִין אוֹתָן עַל גַּבֵּי גָּמָל וְרַגְלֵיהֶן נוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ. רִבִּי חוּנָא בְשֵׁם רִבִּי אִידִי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁקָּשַׁר עֵז לִתְאֵינָה וּבָא וּמָצָא דְבַשׁ וְחָלָב מְעוּרָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
קנמון וכו'. כל כך היה מצוי להם שהיו מגדלין אותו למאכל עזים:
על גבי גמל. מרוב גובהן ואפי' כן היו רגליהן נוגעות בארץ:
דבש וחלב מעורבין. מרוב חלב יצא מעצמו מן העז ונתערב עם דבש הנוטף מהתאנה:
רִבִּי אָמַר לְרַב פְּרִירִי לֵית אַתְּ חֲמֵי לִי הַהִיא סְגוּלָה דְגַו כַּרְמָךְ. אֲמַר לֵיהּ אִין נְפַק בְּעִי מְחִימַייָא לֵיהּ עַד דְּהוּא רָחִיק צָּפָה בֵּיהּ כְּמִין תּוֹר אֲמַר לֵיהּ לֵית הַדֵּין תּוּרָא מְחַבֵּל כַּרְמָא אֲמַר לֵיהּ הַדֵּין תּוּרָא דְּאַתְּ סְבַר הוּא סְגוּלָה. וּקְרָא עֲלוֹי עַד שֶׁהַמֶּלֶךְ בִּמְסִיבּוֹ נִירְדִּי נָתַן רֵיחוֹ. בֵּית מוּקְדְּשָׁא חָרִיב וְאַתְּ קָאִית בְּקַשְׁיוּתָךְ. מִיַּד אִיתְבְּעוּן וְלָא אַשְׁכָּח.
Pnei Moshe (non traduit)
לית את חמי לה ההוא סגולה. וכי אין אתה מראה לי אשכול הזה שבכרמך שאומרים לי מרוב גדלו. נחל אשכול תרגום ירוש' נחל סגולה והשיב לו ר' פרידא אם רצונו של רבי לצאת אראנו לו ויצא ועד שהיה עדיין רחוק מהכרם צפה וראה בו כעין שור א' וא''ל וכי אין השור הזה מחבל הכרם שלך א''ל השור הזה שאתה סבור הוא האשכול וקרא רבי עליו עד שהמלך במסיבו וגו' כלומר שהמלך הסיב את פניו וביהמ''ק חרב הוא. נרדי נתן ריחו עוד הכרם הוא נותן ריח ושומן כל כך בתמיה ואת עומד בקשיותך להוציא פירות חשובים וגדולים כאלו ומיד כשאמר כך היו מבקשין אחריו ולא נמצא האשכול שנבלע בארץ:
אַייְתוּן קוֹמוֹי תְּרֵין פּוּגְלִין מִבֵּין רֵישׁ שַׁתָּא לְצוֹמָא רַבָּא וַהֲוָה אֲפוּקֵי שִׁמִיטְתָא וַהֲוָה בְּהוֹן טְעוּנֵיהּ דְּגַמְלָא אֲמַר לוֹן וְלֵית אֲסִיר וְלָאו סְפִחִין אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ בְּפוּקֵי רֵישׁ שַׁתָּא אִיזְדַּרְעוּן. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתִּיר רִבִּי לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית מִיַּד.
Pnei Moshe (non traduit)
אייתון קומוי. עובדא אחריתא היא שפעם אחת הביאו לפני רבי שני קלחי צנון שנצמחו ונתגדלו בין ר''ה ליו''כ ומוצאי שמטה היה והיה בהן משאוי שני גמלים והיה סבור שספיחי שביעית הן אמר להן וכי אין אלו אסורין ולאו ספיחין הן והשיבו לו שבמוצאי שביעית אחר ר''ה של שמינית נזרעו ואעפ''כ נתגדלו כ''כ:
באותה שעה התיר רבי ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. שיש לתלות שאתחר ר''ה נזרעו:
בְּעוּן קוֹמוֹי מַהוּ הָדֵין דִּכְתִיב עָֽבְשׁוּ פְּרוּדוֹת תַּחַת מֶגְרְפוֹתֵיהֶם. אָמַר לוֹן תַּחַת שֶׁהָייִנוּ גוֹרְפִין דְּבַשׁ הֲרֵי אָנוּ גוֹרְפִין רַקְבּוּבִית. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ שׁוּרָה שֶׁל תְּאֵינִים וּבָא וּמָצָא גֶדֶֶר שֶׁל דְּבַשׁ מַקִּיפָן.
Pnei Moshe (non traduit)
מעשה בא' וכו'. ומביא ראיות שבזמן ברכה הי' כך וכן כל הני דמייתי לקמן:
בעון קומי. רבי מהו הדין דכתיב עבשו פרודות תחת מגרפותיהם. וכי פרודות הפירות תחת המגריפות הן.
א''ל. האי תחת במקום מתפרש. תחת שהיינו גורפין דבש מפרודות התאנים הרי אנו גורפין רקבובית עכשיו שעפשו ונרקבו וגבי קללה כתובה ביואל א':
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה זְרַע חַקְלָא לֶפֶת וַהֲוָה מְקַטֵּעַ וּמַזְבִּין. מַעֲשֶׂה בְשׁוּעָל שֶׁבָּא וְקִינֵּן בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל לֶפֶת. מַעֲשֶׂה בְשִׁיחִין בְּקֶלַח אֶחָד שֶׁל חַרְדָּל שֶׁהָיוֹ בוֹ שְׁלֹשָׁה בַדִּין וְנִפְשַׁח אֶחָד מֵהֶן וְסִיכְּכוּ סוּכַּת הַיּוֹצְרִין וּמָֽצְאוּ בוֹ שְׁלֹשֶׁת קַבִּין שֶׁל חַרְדָּל. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא קֶלַח אֶחָד שֶׁל חַרְדָּל הָיָה לִי בְּתוֹךְ שֶׁלִּי וְהָייִתִי עוֹלֶה בוֹ כְּעוֹלֵה בְרֹאשׁ הַתְּאֵינָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ונפשח. נבקע ונחלק לשנים ועשאו לסכך סוכת היוצרים ממנו ואעפ''כ נמצא בו ג' קבין של חרדל:
והייתי עולה בו. שנעשה עב וחזק כאילן התאנה:
מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁזָּרַע סְאָה שֶׁל אֲפוּנִין וְעָשָׂת שְׁלֹשׁ מְאוֹת סְאִין. אָֽמְרוּ לוֹ הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָֽרְכָךְ. אָמַר לוֹן אָֽזְלוּן לְכוֹן דִּי יִנְחָת טַלָּא בִישָׁא עֲלֵיהּ דִּי לָא כֵן בִּכְפֵילָא הֲוָת מַעֲבִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
אזלון לכון. תלכו לדרככם ואל תאמרו לי כלום. שמיום שנתתם עיניכם בו וירד טל שאינו של ברכה עליה ואם לא היה כך היתה עושה בכפל מאשר עשתה:
רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲזַל לְחַד אֲתָר. אַייְתוּן קוֹמוֹי כְּרוּב מְצַמֵּק. אֲמַר לוֹן סַגִּין דְּבַשׁ יְהַבְתּוּן בֵּיהּ. אָֽמְרִין לֵיהּ לָא יְהָבִינוּן בֵּיהּ מִינֵיהּ וּבֵיהּ הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
כרוב מצמק. מבושל ומצטמק ויפה לאכול וא''ל הרבה דבש נתתם בי והשיבו לא הטלנו כלום אלא מיניה וביה הוא מתוק כדבש:
אָמַר רִבִּי שִמְעוֹן בֶּן חַלְפוּתָא הֲוָה מַעֲשֶׂה שֶׁאָמַר רִבִּי יְהוּדָה לִבְנוֹ בְּסִיכְנִין עֲלֵה וַהֲבֵא לָנוּ גְרוֹגְרוֹת מִן הֶחָבִית עָלָה וְהוֹשִׁיט יָדוֹ וּמְצָאָהּ שֶׁל דְּבַשׁ אָמַר לוֹ אַבָּא שֶׁל דְּבַשׁ הִיא. אָמַר לוֹ הַשְׁקַע יָדֶיךָ וְאַתְּ מַעֲלֶה גְרוֹגְרוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמַר רִבִּי יוֹסֵי לִבְנוֹ בְצִיפּוֹרִין עֲלֵה וַהֲבֵא לָנוּ גְרוֹגְרוֹת מִן הָעֲלִיָּה. עָלָה וּמָצָא אֶת הָעֲלִיָּה צָף עֲלִיָּה דְּבַשׁ. רִבִּי חֲנַנְיָה הֲוָה מַזְבֵּן דְּבַשׁ דִּדְבוֹרִיין וַהֲוָה לֵיהּ דְּבַש דְּצַלְיִין בָּתַר יוֹמִין עָֽבְרוּן תַּמָּן אֲמַר לוֹן בְּגִין לַא מִטְעַיָּא לְכוֹן הֲווֹן יָֽדְעִין הַהוּא דוּבְשָׁא דִּיהָבִית לְכוֹן דְּצַלְיִין יִינוּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ מִינֵיהּ אֲנָן בְּעִי דּוּ טָב לַעֲבִידְתִּין וָאַפְרִישׁ טִימִיתֵיהּ וּבְנָא בֵיהּ בֵּי מִדְרְשָׁא דְּצִיפּוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה מעשה וכו'. כל זה ללמדנו שבזמן שהיו עושים רצונו של מקום היתה הברכה משתלחת בבתיהם ובאוצרותיהם:
והו''ל דבש דצליין. של צרעין כהאי דתנינן בפ''ו דמכשירין דבש צרעים טהור ומותר באכילה וצרעין פירש''י בבכורות דף ז' מין ארבה וצליין מלשון מקרא היא יירש הצלצל והוא מין ארבה:
בתר יומין עברין תמן. אלו שלקחו ממנו וא''ל בשביל שלא להטעות אתכם תדעו דאות' הדבש שמכרתי לכם לא היה של דבורים אלא של צרעים ואמרו לו מזה הדבש אנחנו רוצים שהוא טוב ויפה למלאכתנו ולא הונית אותנו:
ואפריש טימיתיה. ר' חנניה אחר שראה שהצליח בדבש צרעים כמו בדבש דבורים הפריש סך שוויין ובנה בו בית המדרש של ציפורי:
משנה: הַמֵּידַל בַּגְּפָנִים כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵידַל בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ הוּא מֵידַל בְּשֶׁל עֲנִייִם דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בְּשֶׁלּוֹ הוּא רְשַׁאי וְאֵינוֹ רְשַׁאי בְשֶׁל עֲנִייִם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המידל בגפנים. כשהן תכופות הרבה זה אצל זה מדלדל ועוקר ואותן שבינתים והאחרים מתתקנים בכך:
כך היא מידל בשל עניים. אם כבר נודעו בו עוללות שהם של עניים או שכבר הפריש פאה עושה בשל עניים כמו שהוא עושה בשלו ומפרש בגמ' דר''י סבר עני דין שותף יש לו בחלקו עם הבעה''ב וכשם שהשותף מדל בשל חבירו כמו שהוא מדל בשלו כך הוא עם חלק העני:
רמ''א בשלו רשאי. ר''מ סבר דהעני דין לוקח יש לו וכשם שהמוכר לחבירו עשרה אשכולות אסור ליגע בהן כך אינו רשאי ליגע בשל עניים והלכה כר' יהודה:
הלכה: תַּנִּי רִבִּי אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ בֵּית שַׁמַּאי אֶלָּא בִשְבִיעִית אֲבָל בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ חוֹמֶשׁ וְיֵשׁ לוֹ בִּיעוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּהָהֵן תַּנָּייָה לֹא לָֽמְדוּ נֶטַע רְבָעִי אֶלָּא מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי כְּמַה דְתֵימַר אֵין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִשְׁבִיעִית. וְדִכְוָתָהּ אֵין נֶטַע רְבָעִי בִשְׁבִיעִית. מֵעַתָּה אַל יְהִי לוֹ קְדוּשָׁה וּקְדוּשָׁתוֹ מֵאֵילָיו לָֽמְדוּ. קוֹדֶשׁ הִילּוּלִים. הֲרֵי הוּא כְקוֹדֶשׁ שֶׁקּוֹרִן עָלָיו. וִיְהֵא מוּתָּר לְאוֹנֵן. תַּנִּי מַגִּיד שֶׁהוּא אָסוּר לְאוֹנֵן. וִיְהֵא חַייָב בְּבֵיעוּר. בְּגִין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר מִן הַבֵּיעוּר. וְיִפָּדֶה בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ה וסוגיא זו גרסי' לה כולה לקמן במעשר שני שם בהלכה ג':
לא אמרו ב''ש. דאין לו חומש ואין לו ביעור אלא בשביעית עצמה אבל בשאר שני שבוע מודים שיש לו חומש ויש לו ביעור משנת השלישית שהוא בע''פ של רביעית כדמפרש טעמייהו לקמיה אליבא דרבי:
על דעתיה דהן תנייא. לדעתיה דרבי לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כלומר דאף ב''ש למדו נטע רבעי ממעשר שני ולקולא הוא דלמדו דכמה דתימר אין מעשר שני נוהג בשביעית ה''נ דכוותה אין נטע רבעי בשביעית והיינו דין חומש וביעור אין לו בשביעית כמו דלא אשכחן לחומש במעשר שני בשביעית שהרי אינו נוהג כלל וביעור שנוהג במעשר שני בשביעית אינו נוהג אלא במעשר של ששית ומיהו בשל שביעית עצמה לא אשכחן מעשר שני ולענין זה למדו דדינים אלו אינן נוהגין בנטע רבעי של שביעית אבל לענין קדושת נטע רבעי שיהא צריך פדיון ודאי אף הרבעי של שביעית עצמה צריך פדיון כדמסיק ואזיל:
מעתה אל יהי לו קדושה. כיון דאמרת דלענין שאינו נוהג בו חומש בשביעית ילפי ב''ש ממעשר שני שאינו נוהג בו בשביעית א''כ מעתה לא יהא לו לנטע רבעי קדושה כלל בשביעית שאם השנה הרביעית חלה בשביעית לא יהא צריך פדיון:
ומשני וקדושתו לענין פדיון מאליו למדו. דכתיב בגופיה קודש הלולים:
הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל. כלומר דינו כשאר קודש שכן מצינו שקורין את ההלל על הקדש בשחיטת פסח ראשון ושני כדתנן בפ''ב דערכין והלכך צריך פדיון כקדש:
ויהא מותר לאונן. בנטע רבעי של שביעית דהא אמרת דילפי ב''ש לקולא ממעשר שני מזמן שאינו נוהג בו וא''כ אע''ג דמעשר שני אסור לאונן מ''מ בשל שביעית לא מצינו בו ויהא נטע רבעי שהיא של שביעית מותר לאונן:
תני. בברייתא. דדריש מקודש דכתיב בגופיה מגיד שיהא אסור לאונן כקודש והרי אמרנו דאף נטע רבעי דשביעית מיהת קודש הוא:
ויהא חייב בביעור. דהא מיהת קודש קרייה רחמנא ואמאי לא יהא חייב בביעור בשביעית כמו הבכורים דמצינו ג''כ דכתיב בהו קדשי בני ישראל גבי מתנות כהונה בפ' קרח ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל וגו' וכתיב התם בכורי כל אשר בארצם ועיקר הביעור במעשר שני ובכורים הוא שצריך לבערם מן העולם כדתנן במעשר שם ואמאי לב''ש לא יהא נטע רבע חייב בביעור בשביעית:
ומשני בגין דר''ש פוטר מן הביעור לבכורים. כדתנן התם דס''ל שניתנים לכהן כתרומה וכן במתני' בפ''ב דבכורים ר''ש פוטר לבכורים מן הביעור ואע''ג דקדשי כתיב בפרשה וה''ה לנטע רבעי לב''ש:
ויפדה במחובר לקרקע. דתנינן בתוספתא שם גבי כרם רבעי בש''א אין פודין אותו ענבים אלא יין ובה''א יין וענבים הכל מודין שאין פודין במחובר לקרקע והשתא כיון דאמרת לב''ש דלא ילפי נטע רבעי ממעשר שני אלא לקולא א''כ ויפדה נטע רבעי במחובר לקרקע לב''ש ולא משני מידי בהא:
הגע עצמך שאכלתן חיה לחלק. של העני מחמת שהדיל ונתגלה. ואם דינו כשותף ואתה מתירו לבעה''ב להדל בשל עני א''כ יהא חייב לשלם לו:
גמ' הכל מודין וכו' כדפרישית במתני' ובהא פליגי דר' יהודה עביד ליה לעני כשותף ור''מ עביד ליה כלוקח:
משנה: כֶּרֶם רְבָעִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בֵּיעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת וַעֲנִייִם פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר כּוּלּוֹ לְגַת.
Pnei Moshe (non traduit)
ובה''א יש לו. ב''ה ילפי קודש קודש ממעשר דכתיב ביה נמי קודש וכל מעשר הארץ וגו' קודש לה' מה מעשר יש לו חומש ויש לו ביעור אף כרם רבעי וב''ש לית להו הך ג''ש:
בש''א יש לו פרט ויש לו עוללות. דכחולין חשבי ליה:
ובה''א כולו לגת. משום דילפי ממעשר וס''ל מעשר שני ממון גבוה הוא ואין לעניים חלק בו ודורכים הבעלים העוללו' עם שאר הענבים בגת ומעלין היין הכל לירושלם או נפדה ויעלו הדמים ויאכלו בירושלם כמעשר:
ואין לו ביעור. אינו חייב לבערו מן הבית כשמבער המעשרות כדכתי' בערתי הקודש מן הבית וזמן ביעור בערב פסח של רביעית ושל שביעית כדתנן בפ''ה דמע''ש:
בש''א אין לו חומש. אע''פ שטעון פדיון כמעשר שני אין הבעלים מוסיפין חומש דלא כתבה בו התורה חומש כמו במע''ש:
מתני' כרם רבעי. הנוטע כל עץ מאכל דינו ככרם ונוהג בו רבעי כדכתיב ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים וצריך שיעלה הפירות לירושלים ואוכל שם בקדושת מעשר שני או פודה אותם ומעל' הדמים לירושלי' דדרשינן הלולים כמו חלולים אמר רחמנא אחליה והדר אכליה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן נִרְאֵית מוּחְלֶפֶת שִׁיטָּתוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נוֹטְלָן וּמֵנִיחָן עַל הַגֶּדֶר וְהֶעָנִי בָּא וְנוֹטֵל אֶת שֶׁלּוֹ. וְכֹא הוּא אָמַר הָכֵן. מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מְעַכָּן הֵן עוֹשׂוֹת יוֹתֵר לַשָּׁנָה הַבָּאָה. וְאָמַר אוּף הָכָא מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מַרְבְּעָהּ הִיא עוֹשָׂה יוֹתֵר לַֹשָּנָה הַבָּאָה. אָמַר לֵיהּ מָצוּי הוּא לְזוֹרְעָהּ יֶרֶק וּלְהַבְרִיחָהּ מִן הָעֲנִייִם.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל בשדה. האי לאו מילתא היא שכן מצוי הוא לזורעה ירק לשנה הבאה ולהבריחה מן העניים שהרי אין פאה לירק ודרך הוא שזורעין תבואה בשנה זו ולשנה האחרת זורע להשדה ירק כדי שלא תכחיש כל כך ואח''כ חוזרין וזורעין בה תבואה ובשדה איכא למיחש שאפשר לשנה הבאה יזרענה ירק אבל בכרם ליכא למיחש למידי:
ואומר אוף הכא. וא''כ נימא דאף הכא במרבץ שדהו דמכיון שהוא מרביעה ומרביצה היא עושה יותר לשנה הבאה תתרבה גם חלק העניי' בפאה:
מתוך שהוא מעכן. שאני הכא דמתוך שהיא ממעך ומידל מביניהן הן עושות יותר לשנה הבאה וא''כ טוב הוא ג''כ לעניים שיהא מצוי בהן ביותר ונתרבה חלקן בפאה וכיוצא בו:
והכא הוא אומר הכן. דמדל גם בשל עניים:
נראית מוחלפת שיטתו של ר' יהודה תמן הוא אומר. לעיל בפ''ה בהלכה ג' גבי המרבץ שדהו ומחמת כן לא יוכלו העניים לירד לתוכו אם הזיקו מרובה על של עני מותר וכו' רי''א בין כך ובין כך מניח הפאה או הלקט ע''ג הגדר והעני בא ונוטל את שלו אלמא דקסבר דאינו רשאי ליגע בשל עניים ואע''ג דהתם ג''כ לתקן שדהו הוא מרבץ אפ''ה אינו רשאי עד שיניח חלק העניים ע''ג הגדר.
הלכה: הַכֹּל מוֹדִין בְּמוֹכֵר לַחֲבֵירוֹ עֲשָׂרָה אֶשְׁכּוֹלוֹת שֶׁיְּהֵא אָסוּר לִיגַּע בָּהֶן. 33b הַכֹּל מוֹדִין בְּשׁוּתָף כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵידַל בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כָּךְ הוּא מֵידַל בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ. רִבִּי יְהוּדָה עֲבַד לֵיהּ כְּשׁוּתָף וְרִבִי מֵאִיר עֲבַד לֵיהּ כְּמוֹכֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִי אִימִּי הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁאֲכָלָתָן חַיָּה. אִין תְּעַבְדִּינֵיהּ כְּשׁוּתָף יְהֵא חַייָב לְשַׁלֵּם לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא דמעשר שני פ''ה וסוגיא זו גרסי' לה כולה לקמן במעשר שני שם בהלכה ג':
לא אמרו ב''ש. דאין לו חומש ואין לו ביעור אלא בשביעית עצמה אבל בשאר שני שבוע מודים שיש לו חומש ויש לו ביעור משנת השלישית שהוא בע''פ של רביעית כדמפרש טעמייהו לקמיה אליבא דרבי:
על דעתיה דהן תנייא. לדעתיה דרבי לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כלומר דאף ב''ש למדו נטע רבעי ממעשר שני ולקולא הוא דלמדו דכמה דתימר אין מעשר שני נוהג בשביעית ה''נ דכוותה אין נטע רבעי בשביעית והיינו דין חומש וביעור אין לו בשביעית כמו דלא אשכחן לחומש במעשר שני בשביעית שהרי אינו נוהג כלל וביעור שנוהג במעשר שני בשביעית אינו נוהג אלא במעשר של ששית ומיהו בשל שביעית עצמה לא אשכחן מעשר שני ולענין זה למדו דדינים אלו אינן נוהגין בנטע רבעי של שביעית אבל לענין קדושת נטע רבעי שיהא צריך פדיון ודאי אף הרבעי של שביעית עצמה צריך פדיון כדמסיק ואזיל:
מעתה אל יהי לו קדושה. כיון דאמרת דלענין שאינו נוהג בו חומש בשביעית ילפי ב''ש ממעשר שני שאינו נוהג בו בשביעית א''כ מעתה לא יהא לו לנטע רבעי קדושה כלל בשביעית שאם השנה הרביעית חלה בשביעית לא יהא צריך פדיון:
ומשני וקדושתו לענין פדיון מאליו למדו. דכתיב בגופיה קודש הלולים:
הרי הוא כקודש שקורין עליו את ההלל. כלומר דינו כשאר קודש שכן מצינו שקורין את ההלל על הקדש בשחיטת פסח ראשון ושני כדתנן בפ''ב דערכין והלכך צריך פדיון כקדש:
ויהא מותר לאונן. בנטע רבעי של שביעית דהא אמרת דילפי ב''ש לקולא ממעשר שני מזמן שאינו נוהג בו וא''כ אע''ג דמעשר שני אסור לאונן מ''מ בשל שביעית לא מצינו בו ויהא נטע רבעי שהיא של שביעית מותר לאונן:
תני. בברייתא. דדריש מקודש דכתיב בגופיה מגיד שיהא אסור לאונן כקודש והרי אמרנו דאף נטע רבעי דשביעית מיהת קודש הוא:
ויהא חייב בביעור. דהא מיהת קודש קרייה רחמנא ואמאי לא יהא חייב בביעור בשביעית כמו הבכורים דמצינו ג''כ דכתיב בהו קדשי בני ישראל גבי מתנות כהונה בפ' קרח ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי לכל קדשי בני ישראל וגו' וכתיב התם בכורי כל אשר בארצם ועיקר הביעור במעשר שני ובכורים הוא שצריך לבערם מן העולם כדתנן במעשר שם ואמאי לב''ש לא יהא נטע רבע חייב בביעור בשביעית:
ומשני בגין דר''ש פוטר מן הביעור לבכורים. כדתנן התם דס''ל שניתנים לכהן כתרומה וכן במתני' בפ''ב דבכורים ר''ש פוטר לבכורים מן הביעור ואע''ג דקדשי כתיב בפרשה וה''ה לנטע רבעי לב''ש:
ויפדה במחובר לקרקע. דתנינן בתוספתא שם גבי כרם רבעי בש''א אין פודין אותו ענבים אלא יין ובה''א יין וענבים הכל מודין שאין פודין במחובר לקרקע והשתא כיון דאמרת לב''ש דלא ילפי נטע רבעי ממעשר שני אלא לקולא א''כ ויפדה נטע רבעי במחובר לקרקע לב''ש ולא משני מידי בהא:
הגע עצמך שאכלתן חיה לחלק. של העני מחמת שהדיל ונתגלה. ואם דינו כשותף ואתה מתירו לבעה''ב להדל בשל עני א''כ יהא חייב לשלם לו:
גמ' הכל מודין וכו' כדפרישית במתני' ובהא פליגי דר' יהודה עביד ליה לעני כשותף ור''מ עביד ליה כלוקח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source